גדול הפייטנים היהודיים  ממרוקו.

‘ דוד בוזגלו נולד בשנת התרס”ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש.

בקזבלנקה השלים את לימודיו התורניים ונחשב ל”עילוי” ולבעל זיכרון יחיד במינו,
תכונה שעמדה לו לשנים, כאשר איבד את מאור עיניו בגיל 46.
במקביל ללימודיו התורניים המשיך ללמוד באופן שיטתי מפי ר’ חיים עטר
את מסורת הפיוטים כפי שהתגבשה ב”שיר ידידות”.
מסורת זו של “שיר ידידות” הפכה להיות במשך השנים המסורת המרכזית של יהודי מרוקו.

את רזי המוסיקה האנדלוסית למד מפי בכירי המוסיקאים הערבים שפעלו במרוקו.
בקיאותו וכישוריו המוסיקליים וקולו המיוחד בעל העצמה והצלילות,
הוציאו לו שם בכל רחבי מרוקו, בין יהודים ומוסלמים כאחד.
תלמידים רבים למדו מפיו את מסורת הפיוט – קמו אתו ל”שירת הבקשות”
מדי שבת בין סוכות לפסח, באו לשמוע אותו משורר פיוטים אחרי תפילת מנחה של שבת
בבתי כנסת שונים בקזבלנקה בתקופת האביב והקיץ.

אצל ר’ דוד בוזגלו התקיים שילוב של ידע ויכולת יצירה פואטית
יחד עם ידע מוסיקלי מעמיק, אשר קאפשר לו להרכיב לחני מוסיקה מרוקאית אנדלוסית,
עממית וערבית מזרח-תיכונית על השירים שכתב, בנוסף ללחנים שחיבר בעצמו.

ר’ דוד כתב מאות פיוטים – בעברית. בערבית יהודית,
ובשילוב של השתיים (“מטרוז”).
בהיותו במרוקו סבבה שירתו סביב הנושאים המרכזיים בשירת הקודש העברית
– שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים,
שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה וגבהות הלב  שירים לארץ ישראל ולירושלים.ועוד .

עם עלייתו ארצה בשנת 1965, מצא קהילה שחוותה משבר קליטה קשה ואיבדה מביטחונה התרבותי-חברתי.
ר’ דוד בוזגלו נרתם למלאכה ונדד בין הקהילות השונות בעיירות הפיתוח והשכונות,
והצליח לגרום לרבים להתחזק במסורותיהם המוסיקליות ולתחושה של המשכיות
בין התרבות הקהילתית בארץ המוצא לבין התרבות המתהווה בארץ.
כן שימש דמות מרכזית בעיגון מחדש של הערכים התרבותיים הקהילתיים דוגמת שירת הבקשות,
ששבה לפרוח בהשראתו.

עוד בחייו הפכה דמותו לאגדה בקרב יהודי מרוקו, ועם מותו בשנת 1975,
אחז רגש של יתמות בחובבי הפיוט,
אך תלמידיו ואוהדיו המשיכו את דרכו  והם עוסקים עד היום בהפצת ובהנחלת מסורת הפיוט
של יהודי מרוקו ברחבי הארץ.

להרחבה : ראו כאן . לסרט על חייו של בוזגלו ראו כאן