לפי המסופר, בשחר האנושות התיישבו בני האדם בארץ שנער (דרום מסופוטמיה),
ובעזרת טכניקה של בנייה בלבנים צרופות,
הקימו שם עיר ובנו בה מגדל גבוה.
אלוהים לא ראה בעין יפה את בניית המגדל, בלבל את שפתם,
והפיץ אותם בכל העולם, וכתוצאה מכך חדלו בני האדם לדבר בשפה משותפת
ונוצרו השפות השונות.
על שם בלילת השפות נקראה העיר בשם "בבל".
סיפור זה מעניק הסבר מקראי
כיצד זה שעל אף שכל בני האדם הם צאצאיו של אדם הראשון,
אין הם דוברים את אותה השפה.
סיפור מגדל בבל עורר עניין רב במשך השנים.
לדעת רוב הפרשנים והחוקרים,
חטאם המרכזי של בוני המגדל הוא חטא ההיבריס – גאווה שסופה להוביל למפלה.
חז"ל ניסו לאפיין את חטאם המדויק של  בוני מגדל בבל.
לפי חלק מהדעות, ניסו בוני המגדל למנוע את בואו של מבול נוסף.
פרשנות נוספת היא שבני האדם רוצים לחצות את הגבול המפריד בין האדם לה´.
הם לא לומדים לקח מסיפור המבול והגירוש מגן עדן,
והם עדיין רוצים להידמות לה´.
המדרשים עוסקים גם במגדל בבל כביטוי לכוחה השלילי,
במקרים מסוימים, של האחדות,
כאשר היא משמשת למטרות לא רצויות,
במקרה זה מרידה באלוהים.

אלוזיה זו מחדדת את מצבם של בני האדם
בכלל ושל יהודי מדינת ישראל בפרט – מצב של נתק מתמשך,
בו השפה המבוללת והמשוסעת היא סמל לפירוד תרבותי,
שתוצאותיו הן מתח ואף מאבק עדתי גזעני ואלים.

לטקסט המלא של סיפור מגדל בבל