חתן פרס ישראל מפציץ לכל הכיוונים: “מה המרוקאים הביאו לתרבות ישראל, מופלטה? אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט ”
מרב יודילוביץ’, 07.06.02
רוב העדה המרוקאית לא תפסה את העניין של מה שנקרא העולם המערבי; אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט, אולי היא בתהליך, אבל מה שהם הביאו ממרוקו זה לא מי יודע מה”, אומר חתן פרס ישראל, חיים חפר,
חפר, 76, משורר החתום על עשרות שירים הכלולים כיום בקנון העברי, העניק את הראיון לרגל ערב הוקרה לכבודו שהתקיים בארה”ב. “אם אני מתחיל לחשוב על מרוקו, אז לא הייתי אומר שמרוקו היתה העדה שהביאה הכי הרבה תרבות לישראל”, מסביר חפר. “עיראק הביאה הרבה יותר תרבות. מרוקו היא לא עדה ספרדית. היא עדה לחוד. אני לא יודע איזו עדה זו, אני לא יודע מה המולדת ומה המקור שלהם. אני באמת לא יודע. הם (המרוקאים) לא הביאו איזשהו דבר מיוחד במינו לתרבות ישראל. מה הם הביאו, את המופלטות? בחייך. זה דבר חשוב? מה הם הביאו, תרבות של כמה קברים? הפיוט המרוקאי הוא יותר טוב מהפיוט של התימנים? הפיוט של התימנים הרבה יותר נקי, טוב, רציני. התימנים קיבלו את המורשת העיקרית שלהם מהרמב”ם, מהאיגרת לבני תימן, המרוקאים דחו אותה”.
חפר מנמק גם את עליונותם, לדעתו, של בני העדה הפולנית: “הם (הפולנים) הביאו תרבות של כתיבה והם גם מסודרים מבחינת קהילה. הם המציאו הרבה דברים במתמטיקה ובפילוסופיה. אי אפשר להגיד את זה על המרוקאים. אני לא מדבר על כל אפריקה. עובדה שהעיראקים תרמו הרבה לעלייה לישראל. הם הביאו תרבות של מושבה אנגלית, זאת אומרת סדר דמוקרטי, ניהול, דברים כאלה. המרוקאים היו מושבה צרפתית, והיו שם דברים כמו במושבות צרפתיות, כמו אגרסיביות, דברים כאלה. אני לא אומר את זה על כלל העדה, אבל אני אומר את זה על רובם. רוב העדה המרוקאית לא תפסה את העניין של מה שנקרא העולם המערבי, שהוא העולם של היום”.
בזמר המזרחי אין אמת
כאשר נשאר חפר האם המרוקאים, לתפיסתו, פרימיטיבים, הוא משיב: “אני מכיר פרופסורים כמו (דוד) אוחנה, הוא לא פרימיטיבי. אני אומר, באופן כללי, שהדימוי שלהם נחות. יש לי חבר מרוקאי שאומר: ‘אני רוצה שהבן שלי ילמד מהמערב’. הוא רוצה שלבן שלו יהיה טוב. הדימוי של המרוקאים נוצר על-ידי עצמם. כשמראיינו של חפר מציע כי הדימוי נוצר, בין היתר, על ידי שלטון מפא”י הישראלי – כאשר בן גוריון קבע שלתרבות יוצאי צפון אפריקה אין מקום בישראל – משיב חפר: “בן גוריון אמר הרבה דברים. הוא לא צדק. בפלמ”ח המחלקה הכי נערצת היתה המחלקה הערבית, שהורכבה מיוצאי עדות המזרח. מסביב למדורה הם היו שרים שירים ערביים, היו לובשים כאפיות. המדורה, מאיפה היא באה? מהתרבות המזרחית. אני, למשל, מעריץ גדול של אנשים מעדות המזרח. יצחק נבון הוא מרוקאי?”
– הוא ספרדי.
“זה בדיוק העניין. אבו חצירה הוא לא הגאון הכי חשוב. בינו ובין אלברט איינשטיין יש הבדל של יום ולילה. המחשבות הן אחרות, הכיוונים הם אחרים”.
בהמשך הראיון התייחס חפר למוזיקה המזרחית ואמר: “הרבה פעמים כשאני שומע את הזמר המזרחי, אני חושב: ‘רגע אחד, זה כמו מכתב של נער או נערה’. אין בזה פיוט, אין בזה אמת. זה לא זמר מזרחי. פוליקר הוא זמר מזרחי אמיתי. החבר’ה האלה גם לא מדברים עברית נכונה. זה דבר מעוות. אני לוקח את המילים ‘בלעדייך, אני חצי בן אדם, בלעדייך, אני בעצם כלום’. מה זה? איזה מין פיוט יש בזה? זה משפט שאומרים לבחורה ברחוב”. (את המילים לשיר, אגב, כתב עוזי חיטמן – אשכנזי לכל דבר ועניין – א.ק.). חפר מוסיף: “זה לא רק עוני של השפה, זה עוני של רגשות”.
עם זאת, חפר אומר כי בשיריו של זוהר ארגוב אכן היה פיוט ומזכיר כי הוא (חפר) היה המשורר הראשון שכתב מילים למנגינה בוכרית, עבור “הבלונדיני הזה, זה ששר ‘איזו מדינה’, נו, לוזון”. כמו כן, טוען חפר בראיון כי היה רוצה שזמר ים-תיכוני טוב ישיר את שיריו. “פעם דיברתי עם ג’ו עמר שאולי אכתוב לו תוכנית, אבל זה לא יצא”, הוא נזכר. “אני מאוד אוהב את שיריו, הוא אורגינל”.
