המערכה על ירושלים החלה מיד לאחר ההכרזה על תכנית החלוקה בנובמבר 1947
ונמשכה בצורות שונות עד לחתימתם של הסכמי הנשק בתחילת 1949,
הסכמים שסימנו את סיום מלחמת העצמאות.
לאורך כמעט שנתיים הייתה ירושלים זירת לחימה אכזרית וקשוחה,
החל מקרבות רחוב עם מיליציות לא מאורגנות, דרך פיצוץ מכוניות תופת,
ועד לפלישת צבאות ערב שניסו והצליחו לכבוש את חלקיה המזרחיים של העיר.
קרוב לשליש מהנופלים במלחמת העצמאות נפלו בקרבות על ירושלים או סביבותיה.
במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות היה חלקה היהודי של העיר נתון למעשה במצור.
הקרבות על פתיחת הדרך לירושלים היו רבים,
שיירות של משוריינים שירכו את דרכן דרך שער הגיא (או בשמו הערבי “באב אל וואד”)
בעליות תלולות ואטיות, חשופים למתקפות צלפים ומרגמות.
הקרבות שאליהם נקלעו שיירות האספקה העולות לירושלים
נחרטו בתודעת היישוב כסמל למאבק על החיים בארץ ישראל.
על שיירות אלו של חטיבת הראל (עליה פיקד יצחק רבין) כתב חיים גורי,
איש הפלמ”ח בעצמו, את השיר “באב אל וואד”.

להרחבה וניתוח פרשני כאן